אזור היין ריוחה שבצפון ספרד, משתרע כ120- ק"מ בגבעות שלאורך נהר האברו. הוא נהנה מההשפעות הממזגות של האוקיינוס האטלנטי ומוגן מאירועי אקלים קיצוניים על ידי רכס הרי הסיירה קנטבריה שלרגליו הוא נמצא. אלה, יחד עם החורף הקר והקיץ שימיו חמים ויבשים ולילותיו קרירים, משכו במהלך המאה ה19- את סוחרי היין של בורדו. הם חצו את הפירנאים בחיפוש אחר אלטרנטיבה חקלאית טובה לאזור היין המפורסם, לאחר שבשנות ה40- כרמי בורדו נפגעו קשות מקימחון ובשנות ה60- ואילך כמעט הושמדו על ידי כנימת הגפן פילוקסרה. מומחים מבורדו שהגיעו לריוחה כיועצים מקצועיים הביאו עמם את חביות עץ האלון בנפח 225 ליטר, המכונות באריק, והעניקו לתעשייה המנומנמת של ריוחה זריקת מרץ של ביקוש. עד סוף המאה ה19- מסחר היין התפתח יפה, היקבים הקיימים התרחבו ולצידם נפתחו יקבים חדשים. למרות זאת, עד שנות ה70- של המאה ה20- יינות ריוחה נודעו בעיקר בתוך גבולות ספרד. הפילוקסרה הגיעה בסופו של דבר גם לכאן, ורצף של אירועים גיאו-פוליטיים טראומטיים, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת האזרחים ומלחמת העולם השנייה, וכן הכלכלה והתשתיות שפיגרו אחרי יתר מדינות מערב אירופה, בלמו את התפתחות תעשיית היין. הצטרפות ספרד לאיחוד האירופי בשנת 1986 הביאה עמה תנופה כלכלית גדולה. השקעות בטכנולוגיות חדשות ובידע מתקדם, לצד פיתוח תשתיות ותיירות, תרמו לכך שתוך זמן קצר יחסית ריוחה הפכה לאחד מאזורי היין הקלאסיים והידועים בעולם. יקב הרמנוס דה פסיניה נוסד בשנת 1992 על יד פדרו פסיניה קרספו ושלושת בניו. הם התחילו עם 200 דונם כרם ובו גפנים בוגרות נטועות בגיר וחרסית בגובה כ500- מ׳, באזור מיקרו אקלים משובח, שהיה בבעלות המשפחה מדורי דורות. כיום ברשות היקב כ500- דונם סביב הכפר סן ויסנטה בריוחה אלטה, האזור הגבוה, הקריר והגשום יותר שבצפון מערב ריוחה. היינות המיוצרים באזור זה נחשבים מעודנים ואיכותיים יותר, ומשלבים אלגנטיות מקסימה עם פרי מרוכז, חמיצות טובה ויכולת התיישנות. מגוון הקלונים )שיבוטים של זן מסוים( שפדרו משמר בכרמים שלו תורמים למורכבות היין. יין ריוחה קלאסי הוא יין סגנוני מענבי טמפרניו שנבצרו ממספר רב של כרמים שונים. לרוב מוסיפים לו 20-30% מזואלו )קריניאן( גרנאצ׳ה )גרנאש( גרסיאנו ואפילו לפעמים אחוזים בודדים של ענבים לבנים שמוסיפים רעננות ושומרים על צבעו. הוא מופק בתהליכי ייננות ששוקדים על מיצוי עמוק של ארומות וחומרי צבע )שלעיתים אף מסווים פרי באיכות נמוכה( ביקבי ענק, שגאוותם על אולמות שבהם מצויות אלפי חביות עץ אלון מכל הגדלים. הבלנד של יינות הבסיס, שלב הסגנון, נעשה במומחיות גדולה, ואחריו היין מבגיר תקופות ארוכות מאד בחביות עץ אמריקאי או צרפתי. במקרים הטובים, התוצאה היא יין מורכב והרמוני, שעומד בשורה הראשונה עם המעולים שביינות העולם. במקרים אחרים - העץ מעמיס על הפרי ומאפיל עליו. לפני שיצא לעצמאות, פדרו פסיניה שימש ככורם הראשי של היקב הידוע לה ריוחה אלטה, והניסיון המקצועי שצבר שם ניכר מהרגע הראשון ביינותיו. הם נעשו בסגנון הקלאסי והניבו יין מוקפד מפרי ברמת האיכות הגבוהה ביותר, ובלי תג המחיר שבדרך כלל מוצמד ליינות כאלה. כיום, פסיניה מסוגל לעבד עד מיליון קילו ענבים. לרשותו עומדים 4500 חביות אלון אמריקאי ב3- מרתפים, וכן אולמות הבגרה ויישון ל500,000- בקבוקים. ההיקף הזה, שנחשב קטן, מאפשר להעביר את היין פעמיים בשנה תהליך אוורור הנקרא שפייה. היין עובר מחבית לחבית בדרך המסורתית, באופן ידני, בהסתמך על גרביטציה, בלי משאבות. בניגוד למקומות אחרים בעולם, בהם איכות הכרם ומיקומו הם הפקטורים המשמעותיים בדירוג היין, על פי כללי הסיווג של ריוחה דווקא משך ההבגרה בעץ וההתיישנות בבקבוק הם שקובעים את הדרגה. הכינויים קריאנזה, רזרבה וגראן רזרבה מציינים את מינימום הזמן הנדרש. היקבים הקלאסיים הנחשבים של ריוחה לא הסתפקו במשך זמן זה ונהגו לשחרר לשוק את היינות כשהם מוכנים לשתייה, לאחר התיישנות ארוכה במרתפיהם. ההתיישנות הוסיפה לפירות האדומים כגון פטל, שזיף, תות, דובדבנים ואוכמניות, גם גווני עור ואדמה טחובה, קלייה, ירקות שורש ועשבים של מרק, והעניקה את המורכבות הייחודית שאופיינית לריוחה. אולם, בעשורים האחרונים נכנסו לריוחה סגנונות נוספים ומנוגדים. בהשפעת הביקוש היו שפנו ליינות נגישים ובשלים עם פרי מרוכז ומתיקות שיורית. מנגד, קמה לה תנועת טרואר מודרנית, ריוח׳נ׳רול. חבריה, וכן הפועלים בהשפעתה, בוחרים חלקות מצטיינות ומייננים ומבקבקים אותן בנפרד, בהתאם לפילוסופיה בורגיניונית. היקב של פסיניה היה ונותר קלאסי. הוא מקפיד על הסגנון המסורתי ומיישן את היינות מעל ומעבר לנדרש על פי הכללים. באמצעות שימוש עדין בעץ, הוא מפיק יינות קטיפתיים, נדיבים ועשירים.